תמיד אהבתי לצלם. הרבה לפני שהיה לי סמארטפון או אינסטגרם, לקחתי איתי מצלמה לכל מקום. הכל התחיל כשקיבלתי במתנה מצלמה דיגיטלית. כל כך התרגשתי מהמתנה, שהחלטתי לצלם בכל יום תמונה אחת, למשך שנה.
עם האוכל בא התאבון.
בממוצע, צילמתי הרבה יותר מתמונה אחת ביום. לפעמים התמונה היומית היתה קופצת לי בהפתעה מול העיניים. לפעמים הייתי חייבת לצאת מהשיגרה שלי ולחפש את התמונה הנכונה ברחובות העיר. כשפתחתי לראשונה חשבון אינסטגרם, כבר הייתי צלמת מנוסה.
נקודת המפנה השניה שלי בתחום הצילום, קרתה כשניסיתי בפעם הראשונה את עדשות המגע של אקיוביו. גיליתי שהרבה יותר נוח לי לצלם כשאני לא מרכיבה משקפיים. בנוסף, היה לי קל יותר לזהות נושאים טובים לתמונות. כשהרכבתי משקפיים נאלצתי לא פעם להגדיל את התמונות לאחר הצילום, כדי למצוא את הגבולות הנכונים של התמונה. עם עדשות המגע, קל לי לזהות מראש מה בדיוק אני הולכת לצלם, ובאילו גבולות.
מלבד השיפור המבורך בטכניקת הצילום, גיליתי שאני מתחברת לסביבה שלי יותר ויותר. התחלתי לצלם פחות עצמים דוממים (כמו בניינים, עננים ונופים עירוניים). לאט לאט, התחלתי לצלם פורטרטים של חברים, מכרים, משפחה, ואפילו אנשים זרים ומסקרנים שראיתי ברחוב.
פתאום נהיה לי קל לגשת לאנשים שאני לא מכירה ולפתח איתם שיחה סביב התמונות. כיום אני יכולה לומר ששני סוגים של עדשות שינו את חיי. עדשת המצלמה, ועדשות המגע של אקיוביו.