כל לילה אותו סרט. כשחושבים על זה, לא בדיוק אותו הסרט. אני מדבר על מרתונים של סרטים וסדרות. כולם מסביבי מתלהבים מסדרות חדשות, רואים עונות שלמות ברצף. אני? רואה רק את ההתחלות ואז נרדם. זה מתגנב לאט. ברגע אחד אני מרגיש שאני רק רוצה לתת מנוחה קלה לעיניים, ואולי לתרגל ככה טוב יותר את האנגלית שלי.
כמו לעשות מבחן אנסין בעיניים עצומות. ברגע שאחרי, אני נרדם באמצע דיאלוג. לפעמים אני מתעורר בבהלה מקולות האקשן, אבל אז אני חוזר לישון.
פעם עוד ניסיתי להתחמק מספויילרים. אחר כך כבר התייאשתי לגמרי. כבר הגעתי להשלמה עם הרעיון שלמשך כל חיי אראה רק התחלות של סרטים, אקרא רק הקדמות של ספרים, ואשמע רק חמש שניות ראשונות מכל שיר. ואז זה היכה בי. אני רוצה לתת מנוחה לעיניים כי אני מאמץ אותן!
הלכתי לעשות בדיקת ראייה. לקראת סוף הבדיקה, האופטומטריסט התכוונן על העדשות הנכונות. בפעם הראשונה בחיי ראיתי הכי חד, הכי צלול שיש. בבחירה בין משקפי ראייה לעדשות מגע, בחרתי בעדשות מגע אקיוביו.
שינוי רודף שינוי. בלעתי את כל הסרטים והסדרות שפספסתי. קראתי כל פיסת מידע על השחקנים, התסריטאים והבימאים. בנסיון לארגן את המחשבות שלי, החלטתי לפתוח בלוג שמוקדש לביקורות על סרטים שראיתי. כיום אני חש מחובר יותר לעולם ולעצמי. אני שמח שגיליתי מה אני אוהב לעשות ובמה אני טוב. אני חייב תודה ענקית לאקיוביו, אבל גם תודה ענקית לעצמי.