כשאני על הסקייטבורד שלי, אני אף פעם לא מרגיש לבד. בכל יום אני מגלה איתו מקומות שלא הכרתי. גם בסביבה שלי, וגם בעולם הפנימי שלי. לפעמים אני יוצא מהשיגרה שלי עם רולרבליידס או בגלישת גלים בים, אבל הסקייט תמיד היה הדרך המועדפת עלי להגיע ממקום למקום.
אני זוכר את השנה הראשונה שלי על הסקייטבורד. הייתי ילד קטן עם משקפיים, מסורבל וחסר קואורדניציה. נפלתי מיליון פעם ושברתי מלא זוגות משקפיים, עד שהבנתי מה אני באמת צריך לעשות.
הצעד הראשון וההכרחי ביותר, היה להיפטר מהמשקפיים ולעבור לעדשות מגע. הצעד השני, המובן מאליו כמעט, היה לא לוותר ולהמשיך לתרגל עד שאצליח להשתפר.
במקביל לפציעות משונות ולנפילות אינסופיות מהסקייטבורד, היו לי נפילות משמעותיות גם בתחום האופטי בחיי. ניסיתי כל מיני סוגים של עדשות מגע שלא התאימו לי. כשניסיתי את עדשות המגע אקיוביו עם תוסף הלחות, הרגשתי הקלה משמעותית. פתאום לא הייתי צריך לדאוג שיתייבשו לי העדשות באמצע היום, או שהן יציקו לי כך כך שארצה להסיר אותן. כששק הדאגות הזה התפנה לי מהראש, את מקומו מילאה אנרגיה אדירה.
הגלישה בסקייטבורד, שהיתה עד אז בילוי בלתי מחייב, הפכה פתאום למרכז עולמי. עברו לא מעט שנים מאז. כיום, אני שמח שלא ויתרתי. יותר מזה, אני שמח גם על כל נפילה ופציעה. בלעדיהן לא הייתי מגיע לרגעי ההצלחה שלי, או להבנה העמוקה של הדבר החשוב ביותר שלמדתי בדרך הזאת. למדתי מי אני באמת ומה אני רוצה לעשות.