המתנה החשובה ביותר ליום הולדתי ה-16 הגיעה בסוף המסיבה, אחרי שכולם הלכו. אחרי שסיימנו לנקות ולסדר, ההורים שלי ישבו איתי לשיחה בסלון. בשיחה הוחלט שמכיוון שהגעתי לגיל המתאים, הגיע הזמן לצעד הראשון שלי לקראת עצמאות: שילוב של לימודים ועבודה.
כבר מזמן ביקשתי מהם לצאת לעבוד שיהיה לי קצת כסף כיס משלי, והם כל הזמן חששו שזה יבוא על חשבון הלימודים אז מבחינתי זה היה הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש.
בשבוע שלאחר מכן, נכנסתי לכל חנות ברחוב הראשי ושאלתי אם צריכים שם עובדים. בסופו של דבר, מצאתי עבודה בבית הקפה השכונתי. מטר מהבית. אהבתי את העבודה, את הלקוחות הקבועים, את האווירה והצוות. ידעתי שאני מלצרית טובה, אבל משהו לא הסתדר לי.
יום אחד קרתה לי תאונה ביתית, מטופשת ומביכה. אני לא ארחיב עליה את הדיבור, אבל תוצאת התאונה היתה שהמשקפיים שלי התרסקו לגמרי. החלטתי לרכוב על הגל ולהיפרד מהן.
בדרך לעבודה, עברתי בחנות האופטיקה הוותיקה שנמצאת ליד הבית שלי, וביקשתי להתנסות בעדשות המגע של אקיוביו. האופטומטריסט שקיבל ובדק אותי היה נחמד ולבבי, סיפר לי על כל היתרונות שגלומים בשימוש בעדשות מגע, סיבות שאפילו לא חשבתי עליהן.
וגם הוסיף ושאל אותי מה הצרכים שלי ומה ההרגלים שלי כדי להציע לי את המוצר הטוב ביותר בשבילי וכך באמת לראשונה היו לי עדשות בעיניים. האופטומטריסט המליץ לי לבחור בעדשות מגע חד יומיות והסביר שיהיה לי הכי נוח פשוט לזרוק אותן לפח בסוף משמרת ארוכה ובבוקר לפתוח את האריזה ולהרכיב זוג חדש ורענן.
זה באמת היה נשמע קל ומשכנע, אבל עדיין לא הייתי בטוחה שעדשות מגע הן באמת בשבילי. יצאתי משם עם העדשות בעיניים רק כדי להתנסות פעם אחת לפני שאני מחליטה.
המשמרת זרמה לי בכיף. הרגשתי מעולה בלי המשקפיים. משוחררת, נינוחה, חייכנית.
בסוף המשמרת ספרתי את הטיפים. שברתי שיא של כל הזמנים. לפתע, אחד הלקוחות קרא לי. ניגשתי אליו לשאול מה הוא צריך, והוא אמר "אני יושב פה כל יום, וכבר חשבתי שאני יודע עלייך הכל. אני לא יודע מה עובר עלייך, אבל את כבר לא נראית מרוחקת. החיוך החדש הזה הולם אותך. אפשר לשאול אותך מה חדש?". חייכתי ועניתי "שינוי קטן, זה הכל".
איך הפסקתי לקחת דמי כיס מההורים
28.1.2016 / 11:52